החלטה בתיק ב"ש 3603/08

1.       שני עררים לפני, והדיון בהם אוחד. שני העררים מתייחסים להחלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר א' טובי) מתאריך 2.9.2008 בתיק צ"א 11716/06/08.

2.       בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא נגד הגב' לודמילה פינקו לרקוב (להלן - " הנאשמת"), מואשמת הנאשמת בעבירת תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

          בכתב האישום נטען, כי הנאשמת הועסקה כמטפלת על ידי הוריה של קטינה פלונית, בתקופה שבין חודש ספטמבר 2004 ועד לסוף חודש פברואר 2005. נטען, כי בתאריך 27.2.2005, בשעות אחר הצהריים, בעת שהנאשמת השגיחה על הקטינה, תקפה הנאשמת את הקטינה בכך שהכתה אותה על ידה ועל פיה.

3.       הראיה המרכזית המצויה בידי המאשימה, להוכחת העבירה המיוחסת לנאשמת, היא קלטת וידאו שצולמה במצלמה נסתרת, שהותקנה על ידי אבי הקטינה בבית בו מתגוררת משפחת הקטינה. אבי הקטינה רשום בכתב האישום כעד מטעם המאשימה, ולטענת ב"כ המאשימה עדותו נוגעת לעניינים טכניים בלבד, שהרי הוא לא נכח במקום ועדותו תתייחס רק לפעולותיו בהתקנת המצלמה והפקת הצילומים מתוכה.

          בנוסף לראיה זו טוען ב"כ המאשימה, כי הנאשמת, בחקירתה, זיהתה עצמה בסרט  הוידאו שהוצג לה, ואף הודתה כי תקפה את הקטינה. לעומת זאת, גרסת הנאשמת, כפי שבא כוחה הציג אותה בפני, היא, שהקטינה אמרה לנאשמת דבר מה לא ראוי, ועל כן הנאשמת חסמה את פי הקטינה בידה, ולטענת ב"כ הנאשמת, כך אף נראים הדברים בסרט הוידאו שצולם.

4.       הנאשמת מכחישה איפוא את האשמה המיוחסת לה, ובנוסף לכך היא טוענת, שקיימת לה טענת "הגנה מן הצדק". בבסיס טענת הנאשמת להגנה מן הצדק, עומדת טענתה, כי לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, החל אבי הקטינה להתנכל לנאשמת ולאיים עליה, והיא הגישה על כך תלונות רבות למשטרה. לטענת הנאשמת, תלונותיה נגד אבי הקטינה לא טופלו, ולא ננקטו כל הליכים נגד אבי הקטינה.

5.       בבקשה שהגיש ב"כ הנאשמת לבית המשפט קמא, ביקש ב"כ הנאשמת למסור לעיונו, כחלק מחומר החקירה, את המסמכים הבאים:

(א)     גיליון ההרשעות הקודמות של אבי הקטינה, האמור להעיד במשפט כעד מטעם המאשימה.

(ב)      מסמך המפרט את התלונות שהגישה הנאשמת נגד אבי הקטינה.

          בית המשפט קמא נעתר לבקשת ב"כ הנאשמת בכל הנוגע לגיליון ההרשעות הקודמות של אבי הקטינה, אך דחה את הבקשה בנוגע לרשימת התלונות שהגישה הנאשמת נגדו. על כן, בערר שהוגש מטעם הנאשמת עוררת הנאשמת על כך שבית המשפט קמא לא נעתר לבקשתה לקבל את רשימת התלונות שהנאשמת הגישה נגד אבי הקטינה. לעומת זאת, בערר שהוגש מטעם המאשימה, עוררת המאשימה על כך שבית המשפט קמא קיבל את בקשת הנאשמת לעיין בגיליון ההרשעות הקודמות של אבי הקטינה.

6.       על יסוד בקשת ב"כ הנאשמת, שהוגשה בכתב, ותגובה בכתב שהוגשה מטעם המאשימה, קבע בית המשפט קמא, שלא ניתן לומר שעדותו של אבי הקטינה תתייחס רק לעניינים טכניים הנוגעים להתקנת המצלמה בבית והפעלתה, והרישום הפלילי שצבר אבי הקטינה עשוי להשפיע על ממצאי המהימנות של בית המשפט לכשישמע את עדותו. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין לנחש בשלב זה כיצד ישמש המידע את סנגורה של הנאשמת, ועל כן יש מקום לאפשר לו לעיין בגיליון ההרשעות הקודמות.

          בכל הנוגע לרשימת התלונות שהגישה הנאשמת נגד אבי הקטינה במשטרה, קבע בית המשפט קמא, כי רשימה זו אינה רלבנטית לכתב האישום שהוגש נגד הנאשמת, ועל כן דחה בית המשפט את עתירת הנאשמת בעניין זה.

7.       תחילה אתייחס לשני עניינים מקדמיים, שעלו בדיון:

(א)     צודק ב"כ הנאשמת בטענתו, שהיה על בית המשפט קמא לקיים דיון במעמד הצדדים, שהרי זו מצוות המחוקק בסעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (וראה: ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ה(2) 444, 450). עם זאת, מכיוון שהצדדים הופיעו בפני וטענו טענותיהם, הפגם שנפל בעניין זה בהחלטת בית המשפט קמא בא על תיקונו, ולא מצאתי צורך להטריח את הצדדים טרחה מיותרת ולהחזיר את העניין לשולחנו של בית משפט השלום, על מנת שידון בו מחדש.

(ב)      כאשר ביקשתי לעיין בגיליון ההרשעות הקודמות של עד התביעה, מסרו לי ב"כ הצדדים, שבית המשפט קמא לא ביקש לעיין בגיליון זה קודם שנתן החלטתו. גם פגם זה בהחלטת בית המשפט קמא תוקן איפוא על ידי.

          ועתה לגופו של עניין.

8.       בקשת הנאשמת, כמו גם טענות הצדדים, מעוררת את שאלת האיזון, בין הצורך לאפשר לנאשם להתגונן כראוי מפני האשמות המיוחסות לו, ובין הצורך לשמור על פרטיותו של העד מטעם התביעה.

          עמדת הנאשמת היא, שהמסמכים שביקשה דרושים לה לשם ניהול הגנתה. את פירוט התלונות שהגישה הנאשמת נגד עד התביעה מבקשת הנאשמת כדי להוכיח כי היא זכאית להגנה מן הצדק, ולגיליון ההרשעות הקודמות של אבי הקטינה היא זקוקה כדי לתקוף את מהימנותו לכשיעיד בבית המשפט.

9.       ככל שהדברים אמורים בטענתה של הנאשמת להגנה מן הצדק, הנני סבור, שסיכויי הנאשמת להצליח בטענתה, כי יש לבטל את כתב האישום נגדה מטעמי צדק, אינם גבוהים. ביטול כתב אישום מטעמי צדק נעשה כאשר "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (וראה סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982), וספק אם זה המקרה שלפני. אינני סבור שטענות הנאשמת על תלונותיה שלא טופלו, מביאות למסקנה, שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי נגדה, עומדים "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".